אבחנה בין עובד למתנדב
בבחינת השאלה האם עובד מסויים הוא עובד או שמא מתנדב, יש לבחון האם מתקיימים יחסי עבודה.
ככלל, נקבעים יחסי עובד – מעביד לפי המבחנים שבהלכה הפסוקה, כמסקנה משפטית הנלמדת ממערכת עובדות מסוימות אשר עמדה בבסיס מערכת היחסים בין הצדדים. בכך בלבד שהמועסק לא קיבל שכר עבור שירותיו, אין כדי לשלול את מעמדו כ"עובד". בנסיבות העסקה בלתי שגרתיות, יוכרע מעמדו של המועסק בעיקר על יסוד הערכה כוללת של הנסיבות העובדתיות, והסטטוס שלו כ"עובד" ייקבע על פי הקשר הדברים בנסיבותיו הספציפיות של המקרה, אל מול מטרות החוק אותו מבקשים ליישם ותכליתן. כשם שעל קיומו של חוזה עבודה, ניתן ללמוד מהתנהגות הצדדים ולא רק מחוזה שבכתובים, כך מעידה התנהגות הצדדים על מעמדו של המועסק כ"עובד" ועל החיובים החלים על הצדדים כתוצאה מכך, לאור מהות היחסים שנקשרה ביניהם לאמיתה.
בפסיקה נאמר, כי בדרך כלל סממני המתנדב הם שהוא בא לעבודה מרצונו. הוא מבצע עבודה בלא תמורה כספית. הוא אינו צד לחוזה עבודה. הוא אינו קשור במסגרת מחייבת של שעות עבודה או ימי עבודה. הוא אינו מחויב לתקופת עבודה מוגדרת ורשאי לחדול מלעבוד בכל עת שיחפוץ. הוא אינו נתון למרות המעסיק. מעצם טיבם, יחסי ההתנדבות אינם מעוגנים בהסדר חוזי מוסכם או במסמך בכתב, אף שאין לשלול אפשרות זו. עבודת המתנדב אינה מצמיחה זכויות מכח הסכמים קיבוציים ובאין הוראה מיוחדת בחוק, לא חלים עליהם משפט העבודה המגן, למעט חובת המעסיק לבטח את המתנדב לפי פרק ג' לחוק הביטוח הלאומי.
יחסי עובד מעביד ויחסי התנדבות הם תרתי דסתרי במובן זה שקיומם של יחסים מן הסוג האחד שולל את קיומם של יחסים מן הסוג האחר. אין מצבי כלאיים. ואולם, לא תמיד קל להבחין בין שני המצבים השונים. אי תשלום שכר למשל, הא רק אלמנט אחד, וכשלעצמו אין בו כדי להכריע. כדי להגיע לתוצאה הנכונה יש צורך לבחון את מכלול היחסים שבין הצדדים ולהכריע על פיהם (ע"ע 1270/00 פרידמן נ' הוז, פד"ע לח )39.
מכאן, שהשאלה אם התקיימו יחסי עובד מעביד, או יחסי התנדבות בין הצדדים, היא עניין שבעובדה, הנלמד מכלל נסיבותיו של המקרה הספציפי, ויוכרע על יסוד התשתית הראייתית. זאת, תוך מתן משקל למרכיבים העובדתיים השונים הנוגעים לעניין, ובהתחשב בנסיבות שצויינו לעיל כרלוונטיות. כך, למשל, יש לתת את הדעת לקיומו או לאי קיומו של חוזה עבודה, בכתב או בעל-פה, מפורש או מכללא. יש לבחון אם קיים הסדר בנוגע לשכר. יש להתייחס לסוג העבודה, תוך בחינת מכלול המרכיבים הנוגעים ליחסים שבין הצדדים, כגון האם העובד/המתנדב השתלב בפעילויות הרגילות של העסק (ע"ע 1054/01 טוילי נ' דהרי, פד"ע לז 746), האם העובד/המתנדב עשה את העבודה מרצונו החופשי כדי לסייע למעסיק או שמא נאלץ לעשותה על-מנת לקבל רשיון/ נסיון כלשהו, והאם מערכת היחסים הבין הצדדים היא בלתי שוויונית במהותה, כגון בין מתמחה למאמן, אשר די בה כדי להקים את חבותו של המאמן לתשלום שכרו של המתמחה כעובד, למרות וויתור העובד (ע"ע 1182/02 קאזיס נ' ארייט, פד"ע לח 394).
הפסיקה הדגישה, כי העסקת עובד במסווה של מתנדב, נוגדת מעיקרה את הוראותיו של חוק שכר מינימום ותכליותיו. העסקת עובד מבלי שישולם לו אף לא שכר מינימום, מקימה לעובד עילת תביעה אזרחית לתשלום שכר מינימום למצער, בצירוף פיצוי הלנת שכר מוגדל. בנוסף לעילת התביעה האזרחית הוסיף המחוקק אמצעי אכיפה פלילי. בכך מוגשמת המטרה החברתית שביסוד החוק שהיא, להבטיח קיום הוגן לאדם העובד, להגן עליו ולמנוע ניצול של העובד החלש וחסר האונים. לכן, בתי הדין הדגישו כי מעביד אשר במקום לשלם לעובד את שכרו, מלבישו במחלצות של "מתנדב" צפוי לתביעה אזרחית ולמעלה מזאת, הרי הוא בחזקת עבריין פלילי, ויעמוד לפתחו של הדין בנוסף לחיובו בתשלום שכרו של העובד (ע"ע 1403/01 סוהייר סרוג'י נ' המוסד לביטוח לאומי, ניתן ביום 3.5.2004 בבית הדין הארצי לעבודה).
המידע האמור אינו מהווה ייעוץ משפטי ו/או תחליף לייעוץ משפטי מצדה של חברת חשב מערכות מידע (2012) בע"מ
מסמכים מקושרים
